top of page
רקע פתיח.png

אנתרופוסופיה בעת החדשה

נתיב הקשב הפועם

מפרנסיס מאסיזי עד יוסף שריג

* * * 
יחפן בסן פרנצ'יסקו

חוצץ - עלי גפן.jpg
מפרנסיס מאסיזי עד יוסף שריג

יחפן בסן פרנצ'יסקו

כששטיינר נשאל פעם מה הוא יהיה בגלגולו הבא, ענה:
"יחפן בסן פרנצ'יסקו"

משפט סתום למדי; לכאורה סתמי.

ובכן, מסתבר על פי השראה ששמעה אחת מהתלמידות* של שטיינר/שרה סדן/מור/בודהה מטריאה; שהדברים כבר היו ברורים, אלא שנשמרו ב'קוד' שנפתח בעת שמובילי האנושות יפתחו אותו.

יחפן = אדם ללא נעליים, מורה שנולד ללא בגד המורה, שירד בו כשטיינר.
ללא הכישורים
וללא ההגנות
וללא המעמד.

סן = שמש, ירושלים; עיר שישות השמש ירדה אליה בתחילת הספירה.

פרנצ'יסקו = פרנסיס מאסיזי שהוא מסתבר, נולד כיוסף שריג ולפני כן היה זיגוורט. גילגולו כזיגוורט נחשף בהשראה אחרת, שקיבלה תלמידה אחרת** של שטיינר/שרה/מור/בודהה מטריאה.
ופרנצ'יס מאסיזי היה תלמיד מועדף ובכיר של בודהה גאוטמה.

הרבה לפני האנתרופוסופיה, שטיינר בגלגוליו השונים שימש עמוד עולם כשלצידו כריסטיאן רוזנקרויץ כעמוד עולם לצידו.

2 עמודי העולם כ-יכין ובועז המרומזים במקורות.

אלא ש:
"הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב"

ספר שמואל א' (פרק ט"ז, פסוק ז')


חזו לצערם "ישויות הרוח הנעלות" = "הנהגת העולם החכמה" כפי ששטיינר מכנה אותם, בשקיעתו המוסרית בהדרגות שונות, של כריסטיאן רוזנקרויץ. וזאת למרות שעד הרגע האחרון נתנו לו יותר מ-מוצא אחד, לחזור בו ולקום מנפילתו המוסרית,
כריסטיאן רוזנקרויץ נפל ובגד בתפקידו והתמסר לדמון השמש,

ולכן מכונה אנטי-כריסט (ראו בפרקי העדויות באתר זה).

אין מפקירים עולם !!!!!!!!!!!

ואז הוא הוחלף ביוסף שריג/זיגוורט/פרנסיס מאסיזי/תלמידו הבכיר של בודהה גאוטמה, כעמוד עולם.

ממול

שטיינר/שרה סדן/מור/בודהה מטריאה.

שם עמודי העולם המתחדשים:

שטיינר/שרה סדן/מור/בודהה מטריאה = שחרית; עמוד השחר מייצגת את מיכאל, פני מיכאל.

פרנסיס מאסיזי/זיגוורט/יוסף שריג = מִנְחָה; עמוד המנחם, שבטובו מנחם את האלים ובני האדם על אובדן מורה שבגד.

 

אלו דברי הימים הנשמעים ונראים כיום ברוח; לבעלי קליטה רוחנית טהורה, אימגינציה, אינספירציה ואינטואיציה; לפי כל כללי האנתרופוסופיה.

 

אשרי הזוכים הן לראות והן לשמוע.

 ואשרי גם הזוכים לא ליפול בצרות עין מול "הרואים" ...

 

ועל כל אלה נשאיל תפילה מהמקורות:
"והאר עינינו בתורתך
ודבק ליבנו במיצוותיך
ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך,
שלא נבוש ולא ניכלם
ולא ניכשל לעולם ועד".

שטיינר שנולד כשרה סדן, ללא מעמד וללא גופים של מורה,

בא לעיר השמש של ישות השמש = ירושלים, למד/ה בגלגול אישה כ-שרה סדן אנתרופוסופיה בירושלים; פעלה באנתרופוסופיה מירושלים, וניסתה מירושלים להחיות את החברה האנתרופוסופית ואת הגתאנום, שלא ישקעו בתרדמת בתום מאה שנה להיווסדם, כפי שהזהיר בחייו כרודולף שטיינר, כמפורט בעדויות שבאתר זה.
ובעיקר היא נלחמה ב-סורת ויכלה לו.

שרה סדן יסדה דרך חדשה 'לימוד מְחַיֶּה אנתרופוסופיה', שמכונה כיום "נתיב הקשב הפועם" שמה של האנתרופוסופיה המתחדשת. שתחת כנפיה אנו פועלים כזכות שניתנה לנו.
מה שנקרא אז "
חוג דרמה", חידש דרך התקדשות באומנות, שנקראת היום "ניוד נקודת המבט", כדרך ריפוי ו/או התקדשות.

לימוד האדם המיקרוקוסמי לשאוף אל האדם המקרוקוסמי שבו.

תורת ריפוי חדשה "הקווים" של שרה סדן, שתורגמה לתמציות מקדמות ריפוי.
ולהילינג חדש מתקדם, גישת ריפוי חדשה ותשתית לוולדה החדשה.

 

כיום תלמידיה ממשיכים את "חוג הדרמה" במפגשי "חלילים ברוח".
 

את שיטת הריפוי שיסדה מחדשים בהילינג ובמוצרי טיפוח מחיי ריפוי,

ובמפגשי "שישי אנתרופוסופי" לומדים את מהלך "ניוד נקודת המבט"

תוך שילוב לימוד כתבי שטיינר.

 

הכול תחת השראות בו זמניות ממנה ומיוסף שריג לתלמידים,

ועבודה עם כתבי-רוח שהורידה = "מדע רוח בן זמננו".

*  התלמידה נחמה סדן

** התלמידה לאה אגמון

 

 

עוד פרטים בפינה "עדויות" באתר זה.

חוצץ - עלי גפן.jpg

ע מ ו ד   ע ו ל ם

עמוד עולם
הוא שם
במקום מורה נכלם
שנעלם

יוסף שריג מורה
נעמד איתן:
הנני מוכן
הנני כאן

לעמוד לרשות הרוח
במלוא הכוח
כשנפסד מורה שוכח
כאוויר פורח

הללוהו כבדוהו,
הודו לו התלמידים,
הניחו לפניו זרים

א מ ן   ו ה ל ל ו י ה

מור דרכי
19.4.26

חוצץ - עלי גפן.jpg
יוסף שריג 
24.3.1943 - 10.10.1973

יוסף היה בן קיבוץ בית השיטה. היה תלמיד מצטיין והתעניין בנושאים רבים, היה נער סקרן וער, בעל תפיסה מהירה ויכולת ביטוי גבוהה. היה חברותי וכל רעיו אהבוהו. בעל נפש עשירה, הייתה בו עדינות ובמקביל גם אופי תקיף.

כישרונו המוסיקלי נתגלה בילדותו והוא למד לנגן על פסנתר, כתב פזמונים ומנגינות לחגים בקיבוץ, והופיע בשירה ובנגינה באירועים שונים.

בשנת 1962 ­התגייס לצה"ל, לשריון. סיים בהצטיינות קורס מפקדי טנקים וקורס קצינים, וצויין כמפקד בעל גישה רצינית לתפקידו ויעיל בעבודתו. גם בצבא היה הרוח החיה בכל פעילות חברתית. ב-1965 השתחרר ושב לקיבוץ, עבד בפלחה ובערבים למד מוסיקה, והשתלם בתזמור אצל המלחין נועם שריף.

יוסף שריג לימד מוסיקה בבית-הספר של הקיבוץ, ניצח על מקהלת המשק ועל תזמורת הריקודים של בית-השיטה והשתתף במקהלת הקיבוץ המאוחד. באותו זמן כתב שירים, הלחין יצירות רבות וגם כתב מסות פילוסופיות. אהבתו למוסיקה ולנגינה הייתה חלק ממהותו. "אין לך מושג איזו חוויה משכרת היא זו להרקיד ולשמח מאות אנשים, קרובים וזרים לי, ולהיות באותו זמן כל-כך בודד ועצוב –– ודעי לך, מעולם לא ניגנתי יצירה אחת באותו אופן".  אמר לתקווה שריג אימו. [1]  

ב-1972 היה לו פרץ יצירתי ובשנה זו כתב שירים רבים מאוד, שיצאו בספר "עשרים ואחד שירים".     

וכן את המילים והלחן לשיר האלמותי "אור וירושלים".

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים יוסף נלחם כמפקד מחלקת טנקים ברמת הגולן. בהדיפת כוחות סוריים ברמת-הגולן, בערב סוכות 10.10.1973 נפל בקרב.

לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן והוענק לו "עיטור המופת" על גבורתו בקרב. בו נאמר: "לאות ולעדות כי רב-סרן שריג יוסף גילה אומץ-לב הראוי לשמש מופת.  בכל פעולותיו גילה אומץ-לב, קור-רוח, כושר-מנהיגות ודבקות במשימה למופת".

השאיר אחריו אישה ושני בנים, הורים, שלושה אחים ואחות.

באישיותו המורכבת כיהנו במקביל עדנה ריגשית ועזות ריגשית, אהבת הזולת וחווית בודדות עקב הכרת המימדים האחרים של הקיום שאחרים לא הכירו, ועם זה רצון לַיַּחַד איתם שמרוממם.

(ראו בפרוייקט בן יהודה תיאורים נוספים על אופיו הרבגוני).

נסיבות כתיבת שירו הניצחי "אור וירושלים":

בחורף 1965, ביום גשום מאוד, משפחת שריג ישבה צפופה ברכב, מלווה בדרכה האחרונה את גופת הסבתא במסע מבית השיטה למנוחות בירושלים כפי שציוותה. ניתן היה בקושי רב להבחין בפיתולי הדרך. רק בעלייה משער הגיא הציצה פתאום קרן שמש מבין העננים הקודרים אל עבר האורנים ספוגי טיפות היהלומים ונוצרה קשת בענן. תקוה האם מספרת כי התבוננה בעיני יוסף שהיו מהופנטות מהמחזה המרהיב והוא התבונן בעיניה. היה לה ברור שזה רגע של השראה. שבע שנים לאחר אותה הלוויה ב-1972, "יוסף בא אל אימי", אחיו ממשיך לספר, והראה לה דף מרוט ממחברת: "אמא, ביקשו ממני שאכתוב שיר על ירושלים עבור הגבעטרון, לכבוד יום ירושלים. נראה לך שזה שווה משהו?"

"השיר היה כתוב ללא תיקון אחד, עם משקל וחריזה ללא רבב". היא סיפרה שבאותו רגע ראתה בעיניו את אותו ניצוץ שהיה לו כשעלינו לירושלים עם סבתא. 'ומנגינה לאור הזה?', שאלה אותו אמא, ויוסף הוציא מכיסו עוד קרע דף ועליו תוויו של 'אור וירושלים'. השיר אכן בוצע ביום ירושלים של 1972, וכל הימים שאחריו".

 

 

 

סיכום ואיסוף החומר ממקורות שונים, לאה אגמון

 

 

 

מקורות:

  1. דברי תקווה שריג אימו, בפרויקט בן יהודה, "כזה היה יוסף בני".

  2. דפי יזכור, של משרד הבטחון

  3. יוסף שריג - דף יוצר בפרויקט בן יהודה

  4. שריג יוסף, עשרים ואחד שירים, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר תשס"ד 2004

  5. יוסף שריג, אתר בית השיטה
     

   * בעיזבונו של יוסף יש שירים רבים, לחנים, יצירות למקהלה, ליחיד ולכלים שונים. חלקם הודפסו.

אמו-תקווה שריג
חוצץ - עלי גפן.jpg
בוטו זיגוורט רוזן אולנברג
Botho Sigwart zu Eulenburg
ינואר 1884 - 2 ביוני 1915

בוטו זיגוורט רוזן אולנברג היה מלחין, והיה ידוע כמי שהכתיב מהרוח לאחיותיו שבאדמה את הספרים: "גשר מעל הנהר" בהם מסרים ומדיטציות.
הוא החל במסר לאחיותיו וגיסתו לאחר מותו במלחמת העולם הראשונה, בגיל
31.


זיגוורט נולד בגרמניה, בנם השני של פיליפ, נסיך אוילנבורג ואשתו אוגוסטה, שנולדה כרוזנת סנדלס, ממוצא שוודי. הנסיך האב היה ידידו ואיש סודו של הקיסר וילהלם השני, שביקר בטירת ליבנברג באופן קבוע. אמנות ומוזיקה מילאו תפקיד מרכזי בחייו ובחיי המשפחה. הנסיך האב ניגן, הלחין מוזיקה, וכתב שירה. הוא תמך בבנו בוטו זיגוורט, ובבתו המוכשרים בנטייתם זו, והם גדלו בסביבה מוסיקלית, זה לא היה מקובל בתקופה זו. כישרונו המוסיקלי של זיגוורט התגלה מגיל צעיר, כבר בגיל 7 הלחין שירים לפי שמיעה, בגיל 8 למד לנגן בפסנתר, ובהמשך כשגדל למד לנגן על עוגב, קומפוזיציה, אילתור, ותזמור.
בגיל שתים-עשרה, לבקשת הקיסר הלחין את ה-ווריאציות על מרש דסאו, שבוצעו באולם המוסיקה הגדול בווינה. בשנת
1901 הוזמן זיגוורט על ידי אלמנתו של ריכרד וגנר, קוזימה וגנר, להשתתף בחזרות לפסטיבל ביירוית, שם מילא לעתים קרובות את תפקיד המנצח. 


משנת 1902, זיגוורט התענין והתמחה בהיסטוריה ופילוסופיה במינכן. ב-1907 קיבל דוקטורט על עבודתו על המלחין הגרמני מהמאה ה -17 ארסמוס ווידמן. במקביל הוא המשיך ללמוד מוזיקה, אצל מוסיקאים ידועים בתקופה, כולל לימוד עוגב אצל אלברט שוויצר, והקדיש לו קונצרט לעוגב שהלחין (1911).


בשנים 1908-1909 כתב יצירות רבות שכמעט ואינן מוכרות היום, המאופיינות ברוח רומנטית מאוחרת, אך נראות רב-גוניות במיוחד בהשוואה ליצירות של מלחינים אחרים, חשובים יותר, בני זמנו.


ב-1909 נישא זיגוורט להלן שטגמן, זמרת אופרה קאמרית, שהייתה גם פרשנית ידועה של יצירות שירה. ועליה אמר לאחיותיו לאחר מותו, שהיא זו שלימדה אותו איך לעבוד, והוא מודה לה על כך. 


לזיגוורט היו חיים תרבותיים-חברתיים מגוונים, ומעגל חברים רחב מאוד. 
ב-
1911 זיגוורט והלן נסעו לטיול ביוון, הם התרשמו עמוקות מהמקומות הקדושים של העת העתיקה. בהשפעת החוויות, כתב בין השאר, את המילים "להלוויית הקטור" מהאודיסאה, ועבד על האופרה "שירי אוריפידס" ו"האודה של סאפו" אופוס 18.


משפחתו, משפחת אולנברג הכירה את רודולף שטיינר שהתארח לפעמים בטירת ליבנברג בהזמנת האב. בנוסף ללימוד כתבים אנתרופוסופים בסיסיים, זיגוורט שמע לעיתים קרובות, את הרצאותיו של ד"ר שטיינר יחד עם אחיותיו ליקי וטורה, אחיו קרל וגיסתו מרי.


עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, גויס זיגוורט לצבא ומסיבות בריאותיות הוצב בתחילה בצרפת. שם השלים את הסונטה לפסנתר אופוס 19 (סונטת מלחמה). באפריל 1914 התנדב לשרת בחזית, הוא קודם לדרגת סגן ומפקד פלוגה. 
זיגוורט נפצע מירי בריאה ב-
9 במאי במהלך תקיפה.
זיגוורט (בוטו, רוזן פון אולנברג) מת מפציעתו בקרב ב-
2.6.2015

לאחר מותו הוענק לו עיטור צלב הברזל מדרגה ראשונה.

קבור בטירת ליבנברג, בגרמניה.
אלמנתו הלן נפטרה שמונה שנים אחריו ב-
1923.
בנו פרידריך, גם הוא מוזיקאי צעיר ומבריק, נהרג בתאונה במהלך אימון מילואים, בגיל
24 בשנת 1936.

תקשורת שלאחר המוות

בין השנים 1970-72 הופיעו שלושה כרכים של מכתבים בין זיגוורט לאחיותיו ליקי וטורה, וגיסתו מרי, שפורסמו באנגלית בשם "גשר מעל הנהר". 
הספרים מכילים רשימות של שלושתן ממסרים שזיגוורט שלח להן במשך השנים שלאחר מותו, המסרים מתארים את חוויותיו מעבר לסף. הספר כולל גם מסרים, תפילות, מדיטציות, תובנות, עצות ומבט על העולם שנולד מאהבה, והוא ינחם, יאיר וידבר אל לבבות האדם מכל תפיסות העולם או האמונות.
[1]


האחיות ליקי וטורה, ומרי הגיסה היו קשורות מאוד לזיגוורט. מרי שהייתה עדה מרחוק למותו, סיפרה ששעות ספורות לפני מותו, הוא הופיע בפניה במצב בין שינה לערות ונתן לה להבין שהוא יזדקק כעת לכוח רב. ברגע מותו, היא התעוררה משנתה: "לאחר זמן מה נרדמתי שוב, אך לאחר שעתיים של שינה עמוקה התעוררתי. השעה הייתה שלוש וחצי, השחר הראשון הבזיק מבעד לחרכי החלון, פתחתי במהירות את החלון. הַבָּקָר באורוות געה מפחד, גבוה בשמיים היה חצי סהר, ורעם מפחיד היה על פני כל הארץ, והבנתי שרעידת אדמה פקדה את האזור. ואז חזר זיכרון של חוויות הלילה. 
מאוחר יותר גיליתי שההתעוררות השנייה מרעידת האדמה, התרחשה עם רגע שחרורו של זיגוורט מגופו. זה היה ב-
2 ביוני 1915".  
ימים ספורים לאחר מות זיגוורט מארי חלמה עליו: "הוא עמד בטירה שבה ביליתי את ילדותי, בראש גרם המדרגות הגדול המוביל אל האולם. גלימה לבנה, גולשת עטפה אותו. הוא קרא לי אל האולם: "מארי, עדיין לא הכנת בשבילי מקום לשכב?" "

האחות ליקי היתה הראשונה שאיתה יצר זיגוורט קשר לאחר מותו. היא סיפרה שהרגישה שזיגוורט רוצה לתקשר איתה ולא הצליחה להגיע אליו. רק לאחר שקמה ממחלה, שבעקבותיה נאלצה לשכב במנוחה אמרה: "בבידוד ובדממה של הימים האלה הבנתי מה זיגוורט מצפה ממני. לא על יָדִי הוא רוצה להשפיע על יְדֵי דחיפה מבחוץ, אני עצמי חייבת לפתוח את איבר החשיבה שלי, ואז אשמע את דבריו, שאותם אני אמורה לכתוב". 
ליקי רשמה את ההודעה הראשונה מאחיה המנוח ב-
28 ביולי 1915 - 56 ימים לאחר מותו. 
עם הזמן, ההודעות הפכו מגוונות יותר, מהותיות ורב-גוניות. 
לאחר מספר שבועות, גיסתו מארי יכלה גם היא לקבל הודעות מהנפטר, ומאוחר יותר גם אחותו טורה.


כמה חודשים לאחר קבלת המסרים מזיגוורט, פנו האחיות והגיסה לרודולף שטיינר כדי לוודא את אמיתותם. שטיינר אישר את נכונותם ויעץ להן לרשום רשימות מדוקדקות.

הם פרסמו אותם שנים רבות לאחר מכן, ב-25.4.1932 כשקיבלו אישור מזיגוורט, בארבעה ספרים הנקראים "הגשר מעל הנהר".
מרי הגיסה מספרת על הפגישה עם ד"ר רודולף שטיינר:
"במשך שעה ושלושת רבעי, ד"ר שטיינר עבר על השיחות איתי עמוד אחר עמוד, יישר כמה דברים שלא הבנו, הסביר כיצד זיגוורט התכוון לזה או לזה, ושאל אותי שאלות. לעתים קרובות הוא הנהן בראשו תוך כדי קריאה ואמר בהסכמה: "מתואר היטב; ניסוח טוב! פנייה מרשימה של המילה! כן, הביצועים המוזיקליים, הם מציאות!".
לשווא חיכיתי לדחייה של אפילו אחד מהמסרים, אך אף אחת לא הגיעה!
בסוף, כשהתכוננתי לעזוב, הוא אמר: "כן, אלו הם מסרים ברורים להפליא, אותנטיים  לחלוטין מעולמות הרוח. איני רואה סיבה לייעץ לך לא להמשיך להקשיב להן ... ".

אפילו כשנפרדנו זה מזה, הוא הדגיש עד כמה מְסִירוֹת מסוג זה הן נדירות ביותר. הרגשתי שזו שמחה אמיתית שהוא חש, ושהוא חולק את שמחתנו איתנו". [2]


הקשר לאנתרופוסופיה נמשך במשפחה, אחיו הבכור של זיגוורט, לימים הנסיך פרידריך וונד צו אוילנבורג, היה אחד החותמים המשפיעים על העצומה לשחרור כמרים של הקהילה הנוצרית, שנכלאו על ידי הגסטפו בשנת 1941.  
בת אחותו ובעלה היו במחתרת נגד הנאצים והוצאו להורג.


פירוש שמו בוטו זיגוורט:
בוטו נגזר משם גרמני עתיק גבוה, פירושו: "שליח; מבשר", השם משקף תפקיד הקשור לתקשורת ולהעברת מידע חשוב, מדגיש מנהיגות ואמינות.
וריאציה של השם בסנסקריט הוא: בודהי, שפירושו: "התעוררות; הארה".
זיגוורט Sieg=ניצחון, Wart=מגן.
פירושו: "שומר הניצחון"; או: "שומר מנצח"; השם מצביע על כוח מנהיגות, הגנה.

סיכום ואיסוף החומר ממקורות שונים, לאה אגמון

 


מקורות:

 .1 
"Bridge Over the River“, Ziegwart, Steiner Books
מתוך הסיכום על הכריכה של ספר זה

2.  הקטע המצוטט במאמר, נלקח מ:
Peter Signer; - "Mitteilungen von Sigwart aus dem Leben nach dem
Tod"
  Norderstedt
2018, p. 13

 

3.  באתר זה תרגום לאנגלית, של כל ארבעת הספרים "גשר מעל הנהר", וכן הקדמה
חדשה להוצאתם ב-2008 וקורות חייו של זיגוורט, משפחתו, וכיצד הכול התחיל.

ניתן להורדה כ-PDF מאתר זה

 

4.  Botho Sigwart zu Eulenburg – Ode der Sappho, Op. 18

Bridge Over the River
הקטע המצוטט
חוצץ - עלי גפן.jpg
פרנציסקוס מאסיזי
1181 – 3.10.1226

פרנציסקוס מאסיזי, נזיר איטלקי קתולי יליד אסיזי, מייסד המסדר הפרנצ'יסקני. נולד לסוחר בדים עשיר, ולאם מסורה, מאמינה ובעלת איכויות לב גבוהות. שטיינר אומר כי הסיפורים והאגדות על לידתו וחייו של פרנציסקוס מאסיזי תואמים לגמרי את העובדות האוקולטיות. כבר לפני לידתו התגלה למספר רב של אנשים שהולכת להיוולד אישיות חשובה. ומספרים שהגיע לעירם אדם שלא נראה בה קודם, וגם לא לאחר מכן, הוא צעד הלוך וחזור ברחובות העיר, וקרא שוב ושוב: "בעיר זו נולד איש חשוב", בזמן לידתו היו ששמעו את הפעמונים מצלצלים.

פרנציסקוס היה צעיר אמיץ, לוחמני, חדור באידיאל לזכות בכבוד ובתהילה דרך לחימה. היה מה שניתן לכנות פזרן, אדם שכל תשומת ליבו הופנתה לדברים חיצוניים, התענג על  עושר חיצוני, וחיים נעימים.

בצעירותו פרנציסקוס השתתף בקרבות בין אסיזי לפרוג'ה, וחבריו בחרו בו כמנהיג. ב-1202 הוא וחבריו נלקחו בשבי, וסופר עליו שנשא את גורלו בסבלנות ובצורה אבירית, ועודד את חבריו להתנהג כך, הם שוחררו אחרי כמה חודשים.

לפני היציאה לקרב נגד העיר נאפולי, היה לו חיזיון בחלום. הוא ראה ארמון גדול מלא בכלי נשק ומגינים. לכן אמר לעצמו: "זאת הזמנה שאתגייס כלוחם", והחליט להצטרף לקרב. בדרך היו לו חוויות רוחניות, הוא שמע קול שאומר לו, לא להמשיך בדרך כיוון שלא פירש נכון את החלום, נאמר לו לחזור לאסיזי ושם יתגלה לו הפירוש הנכון. פרנציסקוס ציית וחזר לאסיזי, ושם ישות רוחית דיברה אליו מהרוח ואמרה לו: "אל תבקש את תואר האבירות שלך בשירות חיצוני. היעוד שלך להתמיר את כל הכוחות העומדים לרשותך לכוחות נפש, לכלי נשק שחושלו לשימושך. כל כלי הנשק שראית בארמון מסמלים את כלי הנשק הרוחניים של חסד, חמלה ואהבה. המגינים מסמלים את כוחות ההיגיון שעליך לאמן כדי לעמוד איתן בניסיונות חיים המושקעים במעשי חסד, חמלה ואהבה".

לאחר מכן באה מחלה קצרה אך מסוכנת, שממנה החלים תוך זמן קצר והפך לאדם שפעל בכנות וברצינות עמוקה מתוך אימפולסים של רחמים, חמלה ואהבה. הפזרנות הפיסית שהייתה לו הותמרה לענווה, ולמוסריות ונדיבות. הוא מסר את כל רכושו, והחל לשפץ כנסיות חֲרֵבוֹת ולסייע לנזקקים.

לאחר התגלות רוחית, שראה בה ציווי, לבש טוניקת קרעים וקשר חבל סביב מותניו, סמל לצניעות, והחל להטיף לאורח חיים פשוט וצרכים מועטים. הוא אסף סביבו תלמידים וניסח תקנון (הראשון) בסיסי, שאבד.

 

פרנציסקוס הביא עימו לאדמה אימפולס של התמסרות לרוח ואהבה אמיתית, שהגיע אליו מאלוהות האהבה ושהעצים את האימפולסים המוסריים שזרמו דרכו. פרנציסקוס מאסיזי הפך לראשון מאותו זמן ואילך, שהפנה את תשומת ליבו אל מה שחי על פני האדמה, ומעל הכול אל האדם עצמו. הוא ביקש לגלות מה ניתן לחוות בנפש האדם כשהוא ניצב לבדו, תלוי רק במשאביו שלו. ראייתו מופנית אל הפרט והחיים האנושיים על פני האדמה, בסימפטיה, חמלה וחיים בצוותא עם כל נפש אנושית. פרנציסקוס וחבריו הפנו את תשומת ליבם לשמחות ולסבל של האדם העני על פני האדמה, כל אדם ואדם הוא עולם בפני עצמו. הנצחי, האינסופי, האלמותי יעלה כעת בתוך לבו של האדם עצמו.

 

הקטע הבא השראה מאת מור דרכי:

פרנציסקוס מאסיזי יצר זרם כריסטיאני שבו המבט היה הרבה יותר אנושי לצרכי האדם, לחברה ולבריאות הקהילה. ובכך הוא ריענן והכניס אלמנטים הרבה יותר מוסריים וחברתיים לזרמים הנוצריים המנוונים שהיו קיימים בזמנו. 

הזרם הפרנצ'יסקני מושרה בצורה ישירה מהבודהיזם, שבודהה גואטמה לימד. וידוע משטיינר שפרנציסקוס היה תלמידו המובהק של בודהה והוא נשא את האימפולסים הללו מגלגולים קודמים והביאם לנצרות. כוחות החמלה שבלטו באיפיונים של הזרם הפרנצ'יסקני, מושרים בצורה ישירה מהבודהיזם שגואטמה בודהה לימד. וידוע שפרנציסקוס היה בגלגול של גאוטמה הבודהה, תלמיד מאוד מובהק ומצטיין שלו, והוא נשא איתו את האימפולסים האלה במשך הגלגולים והביא אותם לנצרות.

 

המשך הסיכום הכללי:

פרנציסקוס וחבריו פעלו בערים ובשכונות עוני ובשוליהן, והעניקו עזרה וסעד לנזקקים וחולים. פרנציסקוס אמר: כי אהבת האל מחייבת מתן סיוע לחלש ולעני מתוך התערות בחברה.

בזמן התפרצות מחלת הצרעת, פרנציסקוס עם הכוחות שהיו לו דרך האימפולסים המוסריים שלו, שנתנו לו אומץ, חי בקרב החולים בצרעת וטיפל בהם בכוחותיו הרוחיים-המוסריים במסירות, עטף אותם באהבתו. אינספור חולים בצרעת נרפאו על ידו.

שטיינר מציין את פרנציסקוס מאסיזי כאישיות שאינה עומדת בשום קשר לתשוקות, ישות שטיהרה את הגוף האסטרלי לחלוטין והיא אדון לגוף האסטרלי, ישות שרכשה את רוח-העצמיות.

 

פרנציסקוס ערך מסעות לצרפת, לספרד, ומאוחר יותר גם למצרים, להפיץ את תורתו ודרכו, ולהמיר את דת המוסלמים. משחזר ממסעו במצרים, ויתר על סמכותו כמנהיג המסדר ופרש לחיי בדידות בהרי האפינים, עד מותו ב-1226. ​

                                 

שנתיים לאחר מותו הועלה לדרגת קדוש ע"י האפיפיור גרגוריס התשיעי.

פרנציסקוס ידוע גם בקשר המיוחד שלו לטבע, בו ראה מַרְאָה לאלוהות.

אישיותו קרנה אהבת האלוהים, ענווה, יכולת נשיאת סבל, פשטות, אהבת אדם ובעלי חיים, ושמחה כנה. הוא הרגיש את הרוחני בטבע, החיים עצמם הופכים לתחושה כלפי הטבע, הכול תחושה, אין אצלו פנתאיזם מעורפל של הרוח, הוא שר בהתלהבות על הרוח האוניברסלית בטבע, הוא שר על רגשות חיוביים הממלאים את נפשו כשהוא פוגש את ישויות הטבע, רגשות של ילדות, אחים ואחווה.​ כל זה בא לידי ביטוי בתפילותיו ושיריו. מבוטא נהדר בשיר "אנא אלי" ובהמנון "אהבת הברואים". אגדות רבות נפוצו על יחסיו המיוחדים עם הטבע ועם בעלי חיים.

 

איסוף וסיכום מכתבי שטיינר ומעוד מקורות: לאה אגמון

 

 

 

מקורות:

רודולף שטיינר:

  1. הרצאות מ- GA155, 28,29,30.5.1912

  2. הרצאה  מ- GA292, 8.10.1016

  3. הרצאה מ- GA54 , 17.11.1906

  4. הרצאות מ- GA140, 18.12.1912  ו  3.11.1912

  5. הרצאה מ- GA37, 6.6.1912

 

מקור כללי

1. אפי זיו, "הצופן הנוצרי באמנות"

חוצץ - עלי גפן.jpg
יוסף שריג / מנחם - זיגוורט - פרנסיס מאסיזי

כחוט השני נשזרת שלהבת האני ומחברת זרמי חיים, גלגוליו של אדם - יוסף שריג, 
שוזרת זה בזה עקרונות של חיים, הוויה של חיים מדרגות של עליה, ממקום למקום מזמן לזמן... 
הוויה של אני, של מורה האנושות מתגבשת מתהווה, גדלה ומתעצמת. הוויה של מהות, מהויות, הוויה של לקיחת אחריות, של הובלה, של חמלה ואהבה לאנושות לאדם, לאדמה, להרמוניה. 
מורה הדרך, מרפא ומושיע, בהרמוניות של צליל ומנגינה. 
את עוז לבו 
את אהבתו
את אומץ יצירתו
נושא הוא אל על
נושא למען הטוב
למען האנושות
למען המשכיותה

ניצב היכון לכל דרישה
ללא חַת
ללא משוא פנים
בטוהר לבו
ניצב
נקרא
להצלה
הצלת האנושות

שחרית ומנחה
עמודי עולם

הו, יוסף שריג - זיגוורט - פרנסיס מאסיזי
הו, עמוד עולם המנחם
הו, מנחם

איילת השחר ומנחם
עמודי העולם
את מקדש האנושות מחזיקים

יוסף שריג
גדולתך תפארתך
נשאת אל על
בפאר
פניך, אלינו בני האדם
את הרמוניית צלילי היקום
משרה אתה 
על עולמנו

הו, יוסף שריג - זיגוורט - פראנסיס מאסיזי
עמוד העולם המנחם
עטוף אותנו באהבתך
זוהר טוהרתך
שא ברכתך
לטהרת 
אנושיותנו

את שער הרוח הניצב כשער העולם מהווים עמודי העולם שחרית ומנחה
נושאים הם מחזיקים הוויית אדמה,
מור בודהה מטריאה ויוסף שריג-זיגוורט-פרנסיס מאסיזי 
בשליחות מיכאל
בשליחות אלוהות האהבה
מקרין אורה השער, קורנים עמודיו החיים בזרימת רוח 
כקשת הזורמת מתנגנת מטהרת
מאירה העולם מסמנת דרכנו
אל דרך הרוח

הו מורי האנושות

הללויה

נישא תפילה והודיה מעומקי הלבבות
ליוסף שריג שלקח על עצמו את המשימה להחליף מורה שנפל… מתוך אהבה, עוז ואומץ לב, אותם הכין לאורך גלגולי חייו, כתלמידו של גאוטמה בודהה בהובלת מיכאל, בשליחות אלוהות האהבה, יצא למשימתו.

הללויה

אור

11.6.26

768px-Telegram_logo.svg.png

הצטרפו לקבוצתנו בטלגרם

 

mail-g31e179e1e_1920.png

כתבו לנו

bottom of page